יאפז.

עוד קול דה סאק?

lit.: קצה השקית.

נכון שלא יכולתם לחיות בלי הפוסט הזה?

שרלטנות עם אופי

ככל שהבלוג הזה מתקרב יותר ויותר למקבילה הישראלית ללוסט-אין-טיים המעולה, אני לא יכולה שלא להתחיל לחשוש מחזרתו של הגלאם לפרונט העולם המוזיקלי במעין שחזור מגושם ופתאטי.
היה לנו את גאנז אנד רוזס בתחילת הנינטיז (פוצים), את הדארקנס בתחילת האואיז (סופר פוצים) ועכשיו מסתובב שם איזה יציר נצנצים ויצור נטול כישורים בשם מיקה (סופר סופר סופר פוץ, ואני לא מתחרטת על החזרה הבלתי נחוצה על המילים).
זה לא תמיד נראה ככה.
פעם היו לנו את טי רקס, קווין, בואי ובריאן אינו (-רשימה חלקית ובלתי מתחייבת). ביג סטאר! (די.)

אל Swell Maps הגעתי בעודי חוקרת את תחילת האינדי/שוגייז דווקא, כלומר את Jane From Occupied Europe, כשלפתע מצאתי אלבום בשם הזה מתחילת העשור הקודם.
הלהקה פעלה מתחילת הסבנטיז עד אמצע שנות השמונים, כאשר היא משלבת - כן - אלמנטים של גלאם עם פרוג רוק, אוונגרד ואינדסטריאל.
חברי הלהקה בזמנו התעקשו שהם רואים עצמם כהכלאה של T-Rex וCan.
מפה הכותרת.

מה יהיה עם כל הפוסט פאנק הזה?

זהו, אני חוזרת לימי הקרוסבי סטילס נאש אנד יאנג שלי.


Swell Maps – Jane From Occupied Europe (1980) @ 192/256 kbps

תרגעו, הנה זה.


בלוגספוט בטוב ליבם שינו לנו את הlayout , תודה לאל.