7+1

אני ממש לא רוצה לעשות את זה.
אם כולם יקפצו מהגג, גם אני אקפוץ מהגג?
בדיוק! אקפוץ גם אקפוץ.
שמישהו בבקשה יעצור אותי.

אין מתנדבים?
נו שוין.

והלאה לתוכן הפוסט,
פוסט לשנה החדשה:
בלי עשרת הגדולים, בלי רשימת המבטיחים העולים.
אנחנו רוצים לתת לכם שבעה אלבומים שאתם מוכרחים להכיר + אחד לשנה החדשה = מתנה מאיתנו.
נתחיל במלאכה (בלי ליסט פורם. באמת שאני לא בקטע הפעם) :

1. (2005) @160VBRlBarr – Beyond Reinforced Jewel

How do you start something? You start it.

מאחורי כל אמירה גדולה מסתתר בן אדם קטן.
הבן אדם הספציפי שלכבודו התכנסנו בסעיף הספציפי הזה עומד מאחורי לא מעט אמירות באלבום המובא לעיל.
דוגמא:
"Dad, I hope you're fully in the movie theatre's workers union with full health care and benefits and everything"
-"Why?"
Because you sure are projecting super hard""
מוסיקלית מדובר באלבום פשוט עד כדי שעמום, אלא רק שיש מספיק מהגיגיו של אדון ברנדן פאולר שיספיק לחצי שעה ושלא נספיק לעצור לשניה לחשוב עליהם לעומק.
אולי מקבץ גיחוכים קצרים מספיק/אולי שמיעה אחת לא מספיקה.

לבארר יצא אלבום חדש השנה, אם כי אני אישית התאכזבתי מהאובר-הפקה שכל כך לא מתאימה לאמן המינימליסטי הזה.

This paragraph is 3 too, 4 times too long – and it's taking its toll on you.

2. (1992) @ 256 VBRCul De Sac – Ecim

קצת ידע מעשיר:
Cul De Sac =
א דרך ללא מוצא (צרפ')
ב סרט מתח של רומן פולאנסקי שיצא בשנת 1966.
ג להקה מבוסטון, מסצ'וסטס
ד קומיקס יומי בבמה אינטרנטית
ה עיירה בארה"ב
ו שיטת הממשל האמריקאית

מי שיודע את התשובה שיגיד ג'.

קול דה סאק היא להקה אינסטרומנטלית המושפעת מאלמנטים של פוסט רוק, פסיכדליה, קראוטרוק ולאסט באט נוט ליסט - מאת'-רוק, או כמו שהרבה מאזיני לאסט FM אוהבים להגדיר את הזאנר: Fake Jazz.
האלבום שדגמנו לכם יצא בשנת 1992, ואנחנו, לפחות, חושבים שהוא טוב (מצד שני סטרואיד חשב בהתחלה שהם תורכים, בגלל ש"למה שיקראו לאלבום בשם 'עצים' אלא אם כן הם ישראלים או תורכים"?).


3. (192 kbps) Eno, Cale, Nico & Ayers – Live June 1, 1974

הופעה ענקית של ארבעה ענקים שחביבים עלינו כל כך.
בין השירים מופיעים Baby's On Fire, May I? וקאבר מפחיד באופן מיסטי של ניקו לThe End.

This paragraph is 3 too, 4 times too short.

4. Warsaw – 1977 - 1978

דמואים של ג'וי דיביז'יון בגלגול הקודם שלהם שנקרא "ווארשה",
מה עוד אפשר לומר שלא ישמע קיטשי ובלה בלה ?
פאנק בריטי קצבי כועס ומריר עם המון טאלנט ושלל השפעות מפתיעות
של להקות כמו Can/Neu! ע"י מיודעינו הז"ל איאן קרטיס,
יש כמה גרסאות לשירים באלבום – שלדעתי הן די לוקחות גרסאות קונבנציונליות ואפילו גרסאות פיל-סשנס לשירים, למשל They Walked in Line , Shadowplay , ו"חיים בעידן הקרח"
משום מה זה נורא מזכיר את הקלאש ובכלל חומר RAW עם שפע של רגש
שלא מתבטא משום מה באטמוספרה הצלילית כמו שאר האלבומים של ג'וי דיביז'ן – למשל באלבום Closer , כמובן שזה חומר חובה לחובבי פאנק\פוסטפאנק יחד עם שלל יצירות המופת של קצה הסבנטיז.


5.Nww/Faust – Disconnected

צמד ענקי אוונגרד בבלאסט פרום דה פאסט,
גם סטיבן סטייפלטון וגם פאוסט!
באלבום מאסטרפיס של קראוטרוק\פסיכדליה\ספייסרוק...
אקדים ואומר שהופתעתי כששמעתי על הידיעה שפאוסט הולכים להוציא אלבום ב 2007 ועוד יותר הופתעתי ממי ששיתף פעולה עמם ,
כמובן יש לנו על הסטליסט את סטיבן סטייפלטון – אמן דאדא\אוונגרד\מוזיקה תעשייתית שאמון על ההרכב "Nurse With Wound" שהביא לנו במרוצת השנים יותר מ 30 אלבומים בשלל צבעים וניחוחות, אקזוטיקה במיטבה –
על הצד השני של הסט יש לנו את פאוסט! הלהקה הראשונה של הקראוטרוק
אגדות הקראוטרוק מגרמניה עם הפסיכדליה והאאודיו-קונטרוברסי,
הצימוד\החיבור הזה מביא לנו , אלבום רוק סמי-אינסטרומנטלי טריפי הזוי עם שלל אלמנטים תעשייתיים כמו דרונס ורעשי רקע שגורמים לעמוד השדרה לרקד פסדובלה,
המקצבים באלבום עומדים בפרונט, בצורה ביזארית למדי המשחק עובר מהמקצבים אל הרעשי רקע דרך תעלות של צלילים חלומיים והזויים.
לבי לבי , מעי מעי על שלא הלכתי להופעה שלהם בארץ הקודש! ועוד כשהיה צ'אנס!


6. Future Sound Of London – Dead Cities
pt1
pt2

מי אם לא "צלילי העתיד של לונדון".
האלבום הקלאסי והמצוין הזה שמביא לנו צליל אלקטרוני מחשמל
עם שלל השפעות – החל בפוסטרוק דרך איידיאם וג'אנגל\דרמנ'בייס עד לצליל אלקטרו-אקוסטיקה, לפני שאכביר בשלל מלים על האלבום כמובן שארצה לתת איזשהו סיקור מינימלי על הצמד המוכשר הנ"ל – גארי קוביין ובריאן דוגנס שהחלו את דרכם כצמד אמביינט-דאב-טכנו בסוף שנות השמונים והביאו לנו יצירות לא מעטות שראויות לציון למשל האלבום Lifeforms עם ליז פרייזר מהקוקטו טווינס , אלבום שנתן משמעות חדשה למושג טריפהופ!
אז כן יש לנו פה עייסק עם צמד חברעל'ך מוכשרים במיוחד שכמעט בכל מה שהם נוגעים יוצא זהב!
האלבום שהתחלתי לדבר עליו נקרא Dead Cities והוא משנת 1996 ,
לדעתי זהו אלבום שהקדים את זמנו בעשור וחצי, פשוט אלקטרוניקה מתקדמת מהסוג שאמנים מתאמצים לחקות ויוצא להם משהו חיוור ועלוב שמבייש את המושג מוזיקה,
אבל לא, לא אתרכז בהלעזות כאן!, יש לי אלבום לדבר עליו,
האלבום הזה מחשמל את האוזניים ואת כל הגוף בשלל ביטים החל החל מהקטעים הדאונטמפו יותר ועד לקטעי האפביט למשל הקטע We Have Explosives , שכמובן
הוא לדעתי פיק רציני באלבום.
לא רק לחובבי אלקטרוניקה , האלבום מיועד לחובבי מוזיקה באשר הם והן.

7. Whitehouse – Great White Death

אחד האלבומים שבאמת, אבל באמת הרס לי את החיים - -
אין כמו קלאסיקה מהסבנטיז כדי לסגור סוף חגיגות סילבסטר,
כמה מלים על וייטהאוס והאיש שמאחורי הלהקה –
וייטהאוס- להקת מוזיקה תעשייתית\נויז מבין הראשונות שקמו באנגליה (ביחד עם הת'רובינג גריסטל ...)
לבחור מאחורי הלהקה קוראים וויליאם בנט, הוא מוגדר קלינית "פסיכופת"
כמובן שגם ככה המוזיקה נשמעת מרגישה ונראית,
כמובן רוב הליריקה – אם יש – היא על שלל נושאים רומנטיים וכיפיים
כמו מוות\רוצחים סדרתיים\סקס חולני ומעוות\אנשים חולים ומעוותים\הרס\אסון.
המוזיקה ברוטלית בצורה מחרידה, יותר ברוטאלית מהלהקה הכי ברוטאלית שיכול להמציא איזשהו ז'אנר, רעשים של מסור,ציפצופים+שריקות\צווחות\גניחות ואנחות בשפע מה שגורם להרגשה באמת חולה, עד כדי בחילה.
לדעתי זה טוב כדי להעיר עם זה את החותנת או סתם להשמיע לפרות כדי שיתנו תנובת חלב יותר גבוהה,
או בכלל לתקוע בנגן ולרוץ בג'וגינג כאחוז אמוק ולהיעצר ע"י שוטרים בגלל יצירת מהומה ציבורית.


8. (2007) @ 192 kbpsBattles – Mirrored

והגענו לנס היום השמיני.
ימים ברוכים.
בחזרה למושג שנגענו–לא נגענו בו:
Math-Rock.
מדובר בז'אנר/תופעה הצומחת מתוך הפוסט-פוסט-רוק/אינדי/ווהאטאבר.
רוק מתמטי מגיע בכל מיני אריזות צבעוניות וצבעוניות פחות, מתפוצצות, מתקלפות ואפילו נמסות – כך שאי אפשר ממש להגדיר אותו כז'אנר.
מה שכן, אפשר להגיד שמקור השם בארה"ב של שנות השמונים המאוחרות, והסיבה לתואר המפואר נעוצה במקצבים הא-סימטריים שבהם משתמשים אומנים אלה.
(דוגמאות למקצבים א-סימטריים 5/4, 14/9 וכולי וכולי).
דבר נוסף המאפיין את המאת'-רוק הוא העובדה שהשירים הם אינסטרומנטלים.
לפני שאתם קופצים ואומרים "למה לא עשו את זה בעבר?" כדאי שתכניסו קצת ג'אז ובלוז לנגן שלכם.
או שתלכו למגמת מוזיקה שנתיים עד שיטחנו לכם את המוח כל כך עד שלא תוכלו שלא להרגיש שאתם מבזבזים את הזמן עם הבלוג הזה והכותבים האלו שמתייחסים למוזיקה בצורה כל כך שטחית שמתחשק לדפוק את הראש בקיר.
בלוז של תחילת שנה, מותר לי.

בחזרה לענייננו:
Battles היא אחת מני הלהקות הרבות שמתחילות את אותו המהלך שהביא את האינדי ממה שהיה למה שהוא היום.
וכך הפך הלייבל לז'אנר.
לבאטלד מצטרפות להקות כמו Hella,Dilatazione וMaybehewillשלוקחות את מה שהתחילו כבר להקות ותיקות בשטח (כדוגמת Don Caballero המצויינים) והוסיפו מוטיבים של אלקטרוניקה ואקספרימנטליזם במידה שלא הייתה שם קודם, יש הטוענים שזה על סף הנויז-רוק.

ולסיכום מדובר באלבום שאני אישית חושבת שהוא מצויין.