יום שלישי, 16 באוקטובר 2007

מר חרדלי בספריה עם חבל.


הזמן: 1986, המקום: אחד השנואים עלי בעולם (מנצ'סטר), הנפשות הפועלות: מארק אי. סמית' + חברים, האמצעי: מגה-פון.
הפשע: Bend Sinister.

פנקס קטן, עט נובע, כובע שחור עם שוליים קצרים ואקדח מיניאטורי שתחוב היטב בגרב השמאלית, בכל זאת מדובר במנצ'סטר שופעת הקרימינאלים (כן, הייתה פה בדיחה פרטית).
"איפה מתחילים?" אני רושמת בכתב יד יציב ומוציאה עוד סיגרית Mayfair.
מסתכלת מסביב.
לעזאזל, העיר הזאת כל כך מכוערת.
לימיני הספרייה המרכזית, לשמאלי ממרחק אני מזהה את בניין העירייה.
בחורה צעירה עוברת אותי.
היא מסתובבת באי-אמון וצוחקת בפליאה ושעשוע לעומת הכובע שלי.
בליברפול זה לא היה קורה לי.
אני מחייכת ובטון רציני להחריד שואלת: "תגידי, הוא אוכל הרבה?"
היא מסתכלת עלי כאילו נפלתי מהירח.
"מי? מה?"
-"הבואש שחי לך על הראש - הוא אוכל הרבה? כי הכובע שלי לא מצריך יותר מדי תשומת לב".
היא נושפת במהירות ובחדות דרך האף, מסתובבת וחוזרת למסלולה.
ניצחתי.
"להמנע משיחות חולין", אני מוסיפה לפנקס.


אכן, זמנים מחרידים היו אלה, השנים האחרונות של האייטיז.
בדיוק בגלל זה קיבלנו את Bend Sinister של The Fall.

Bend Sinister.
יצירת מופת פוסט-פאנק בלתי מעורערת (אני לא צריכה להזכיר מאיפה היא הגיעה כדי להדגים את הפלא פה, נכון?), שמיעה ראשונה, שלישית ואפילו חמישים-ית.
פשוט כיף ומעניין.
גם כבר כשיודעים למה לצפות, מופתעים.
The Fall הגיעו אלינו הישר מסצינת הפאנק של מנצ'סטר בסבנטיז, למרות שסמית' לקח את זה מהר מאוד לעיבודים וכתיבה לא צפויים ומאוד מגוונים, ועם זאת גם לא מאיימים על אף אחד.
דוגמה:
I'm the big-shot original rapper
But it's time for me to get off this crapper
Welcome to the US 80s 90s
דוגמה נוספת:
Banana!

אין תגובות: